נולדתי בשנת 1972.
עבדתי ולמדתי במסגרות שונות ובתחומים שונים במהלך חיי - בכל תחום שבו עסקתי תמיד שאפתי להתעמק והתייחסתי אליו במלוא הרצינות. במקרים רבים מאוד, בסופו של עניין נותרתי חסרת סיפוק, חסרת מנוחה, כעוסה, צינית ופסימית.

נחשפתי במקרה (או שלא..) - דרך חבר ותיק שהציע לי לבוא לנסות.

בדרכי הרצינית ישבתי לקרוא קצת על הנושא שלא ידעתי עליו דבר - ומאז התעורר לו הניצוץ.
מעין התרגשות פנימית כזו שלא ידעתי אותה קודם, שאינה קשורה כלל וכלל לסקרנות האינטלקטואלית הרגילה שהניעה אותי קודם ללמוד דבר כלשהו בחיי.

במהלך השנתיים שלאחר מכן, הלכתי ללמוד יוגה במסגרות שונות, בשיטות שונות (איינגר יוגה, אשטנגה יוגה, האטה יוגה קלאסית, מדיטציות למיניהן), קראתי ספרים שונים בתחום והלכתי לשמוע הרצאות בנושא ולאט לאט החלה להתגבר בי ההרגשה שאני רוצה ללמוד את הנושא לעומק.

האסאנות (תנוחות הגוף), תרגילי הפראנה יאמה (נשימה), המדיטציות גרמו לי לתחושת שייכות חזקה, שייכות לעצמי, לבריאה, לבורא. הרגשתי שישנתי כל כך הרבה שנים, והנה אט אט העננים האפורים מתחילים לזוז הצידה, והשמים הכחולים, הבהירים, מתחילים להתגלות בפניי. הבהירות הזו בהתחלה הייתה מנת חלקי בשיעורים עצמם, ואח"כ כבר נותרה עימי כמה שעות לאחריהם. עם הזמן התמשך לו האפקט יותר ויותר ויותר ואני - רציתי עוד מזה...

חברה טובה (שאלוהים יברך אותה לנצח- אמן!) סיפרה לי שאודי בילו פותח קורס למורים ליוגה, למחרת התקשרתי, לאחר מספר ימים הלכתי לשיעור ניסיון אצלו בסטודיו (שהיה אז בביתו) ונותרתי המומה ונרגשת- מיד באותו היום החלטתי את ההחלטה החשובה ביותר בחיי - ונרשמתי לקורס המורים.

הקורס הזה, ומאז הלימודים אצל אודי, הסדנאות בהודו ובארץ עם המורים מהודו, ההיכרות עם כל כך הרבה אנשים שהולכים בדרך הרוחנית המדהימה הזו - שינו את חיי ללא היכר, הן מבחינה חיצונית והן מבחינה פנימית.

תחושת שביעות הרצון בחיי הלכה וגדלה בהדרגה, הציניות פרחה לה לארצות לא ידועות והאופטימיות מנהיגה את חיי,
תודות למוריי היקרים ותודה לאל!!!

ברוך השם, התחתנתי מאז והקמתי משפחה, העשייה בחיי (בכל תחום שהוא - מנקיון הבית עד עבודה על המחשב) נעשית לרוב בהנאה ובסיפוק, והיוגה (על אף היותה דרך שדורשת התמדה, התעלות, עמידה במשברים, חריצות והתמסרות - שאינם קלים לי כלל) ממלאה ומעצבת את חיי.